הבעל - אהרון פרייטג,
שומר הגבול : קלמן קונסטנטינר.
לאה גולדברג - 'דבר' 22.10.1937
שם המחזה במקורו: "אשה־שטן." וטוב עשה המתרגם שנמנע מלקרוא לו בעברית בשם צעקני זה שאינו מביע הרבה את תוכן המחזה. על כל פנים ב "עיטור במה" זה, במקום שאני רואים את התפתחותה הנפשית של "שטניות" זו, את הדכדוך הנפשי של האדם שבאשה ושל האשה שבאשה
המביא אותה סוף־סוף למעשה פשע איום - נקל לנו יותר לעכל את החומר הדרמתי בשמו הסמלי "הבית על הגבול".
"הגבול" פשוטו כמשמעו אך גם הגבולות החברתיים תחומי המסורת החוסמים את הדרך בפני האשה, הדוחפים אותה אל גבול הזנות והפשע.
הפרובלימאטיקה איננה חדשה ביותר, אבל יש בה רגעים חיוניים. ההוי של כפר הגבול הגרמני, עם כל הריאליזם ה" ארצי" שבו, מופשט במקצת. אפילו שמות אין לגיבורים הראשיים. משולש נצחי: הבעל האשה ו"הוא" - השלישי, זו הפקעת שמתוכה צומחת הדראמה.
אפשר להעתיקה לכל מקום שבעולם. אפשר לחלוק על הכושר הנפשי של בני כפר פשוטים, להביע לפרקים השקפות "פילוסופיות" המתאימות יותר לסביבת הסוחרים של אוסטרובםקי הרוסי.
ואף על פי כן : משהו מאמת החיים יש במחזה, משהו המזכיר את הדמויות של הויפטמן ב"רוזה בארנד". הדיאלוג התיאטראלי האמנותי, החי, השוטף! - מעשה ירי דרמטורג טוב.
בתרגום העברי הנאה של נ.אלתרמן מקבלת לשונם של הגברים לוית־חן מיוחדת במינה.
רק שלשה הם המשתתפים. האשה : רחל מרכוס. הבעל - אהרון פרייטג, שומר הגבול : קלמן קונסטנטינר.
המרכז היא האשה. רחל מרכוס מצליחת לתת דמות מגובשת חזקה, סוערת. הויתור על עדינות נשיית היא לטובת הדמות הדרמטית. כאן הכל פרימיטיבי בראשיתו, כמעט גס.
רק היה רצון לראות רגע קצת יותר, אולי — יותר סנטימנטלי, בשעה שמתגלה סודה הכמוס: הצעצוע והחיתולים.
היסוד האמהי שבאשה זו, ביחוד בראשית המחזה, נסתר יתר על המידה. אבל י המשחקת חזקה מאד' במקומות הריב שבינה ובין הגברים.
ההיסטריה העולה וגדלה בתוך המחזה, היסטריקה של אדם חזק, פשוט ומר נפש, נמסרת בנאמנות, משכנעת, מורגש יחס רציני לתפקיד, התאמת המשחקת לתפקידה, כשרון.
אולי מיותר במקצת המונולוג בראשית התמונה האחרונה.
פרייטג — הבעל נותן את דמותו בהדרגה. אינניו מפריז. יש לו כמת מקומות נוגעים עד הלב. המונולוג הארוך בתמונה הרביעית — שיחתו עם האשה: זהו מין גשר שכזה" — מלווה בתנועת היד. קצת לא טבעית צעקתו בהופיע השומר. אפשר היה להסתפק בקריאת פחד חרישית, בחצי־הברה. היה זה חזק יותר.
חיור וקלוש במקצת השומר: קלמן קונסטאנטינר. האדם הבריא הזה, איש הבשרים, מנין לי חוסר בטחון זה בבואו בחברת אנשים הנתונים, כביכול, בידיו? האין הבעת פניו טראגית יתר על המידה בעמדו מול האשה ? הסוג של התאוה הארצית חסר בו. הכוח חיצוני. יש אמנם כמה מקומות נעימים במשחק. בתמונה הראשונה כשהוא יושב ומצפצף, יש במשחקי מהרגשת הקונפליקט.
הבימוי של וולף צנוע מאד. בלי תנופה גדולה ובלי פראטאנסיות יתרות. נקי. מסודר.
נעים ליווי המפוחית מאחורי הבמה. מדגיש את הלך הנפש. א.מנדלזון מיטיב לנגן.
התפאורת של אנטול גורביץ : עבודה נקיה של צייר צעיר.
בדרך כלל זח הישג חשוב בתיאטרון העברי. טוב טעם. מחזה בלי כל אפקטים חיצוניים. רק שלושה משחקים בו. משהו מעבודת סטודיה.מעורר עניין ואהדה.
אורי קיסרי - "תיאטרון עברי מציג: הבית על הגבול", 'תשע בערב' 28.10.1937
לרחל מרכוס יש סולם גבוה של אפשרויות בימתיות [...] משחקה מגוון מאוד [...] היא טבעית, אמתית, חזקה בניואנסים של המשחק, היא נעימה על הבמה, סימפטית; אנו מאמינים לה, וזה חשוב מאוד. ב'בית על הגבול' הייתה מצוינת בשתי המערכות הראשונות. הקונפליקט בנפשה נמסר על ידיה באופן בלתי אמצעי, וזה כוחה של משחקת.
אבל משהגיעה לנקודה הגבוהה - במערכה השלישית - חדלנו להאמין לה, וגרוע מזה - חדלנו להאמין בה.