בני המיניסטר הוא מחזה מאת א' ביראבו ותרגם מצרפתית על ידי נתן אלתרמן. מלאכת הבימוי ניתנה בידי צבי פרידלנד ואת התפאורה והתלבושות הכינה ז'ניה ברגר. הבכורה עלתה ב- 26.8.1940 והיא הוצגה 60 פעם.
:
תקציר העלילה
חדר המתנה במנסטריון לחינוך. טורן, ראש המחלקה, אריסטיד השמש, ליאון השליח והעיתונאית מונא קורטוא משוחחים על המיניסטר החדש, הצעיר, שעומד להגיע למשרדו לראשונה.
המיניסטר החדש, רוברט פאבר-מארין, מופיע יחד עם אמו סילביה ואשתו אנט.
בזמן שבנה נכנס ללשכתו החדשה לטקס קבלת התיקים, נשארת אמו בחדר ההמתנה עם גבריאל, השמש השני במניסטריון.
לאחר שיחה קצרה מתברר לשניים שבעבר היו נשואים ושהמיניסטר החדש הוא לא אחר מאשר בנו של גבריאל
שחקנים:
רוברט פבר מרין : רפאל קלצ'קין
סילביה אמו : תמר רובינס
ז'וליין מרין : ארי ורשבר
אנט אישתו : אינה גובינסקה
גבריאל פבר : יהושע ברטונוב
אריסטיד : דוד ורדי
בטי ז'ואנוויל : בת עמי אלישיב-פינקל
טורן : שלמה ברוק
וואקארס : יהודה רובינשטיין
מונא קורטוא : רחל מרכוס
ליאון : נחום בוכמן
לקראת הבכורה - דבר - 25.8.1940
לסוף העונה הכינה "הבימה" קומדיה אקטוּאַלית "בני – המיניסטר", פרי עטו של מחבר קודמיית צרפתי א. ביראבו, "מוליאֶר של זמננו". הוּא ידוע לקהל מבקרי "הבימה" משני מחזותיו "גן עדן" ו"קן". המחזה תורגם לעברית ע"י נ. אלתרמן, והתפאורות נעשו בייד הציירת ג'ניה ברגר. שנים אלו משתתפים לראשונה בהצגות "הבימה". ההצגה היא של צ. פרידלנד. ליד שחקניות ושחקני "הבימה" הידועים מופיעים גם תלמיד ותלמידה של אולפן "הבימה".
סיפור המעשה אינו מסובך, אך ניתנה בו, לדברי צ. פרידלנד לעתונאים, הזדמנות רבה לסטירה פּוליטית חריפה, העולה ומתעלה לרשמת נבואה על צרפת. ולא עוד אלא שבשטף השיחה נשמעת נבואת־סופה של הרפובליקה הצרפתית. מכאן האַקטוּאליוּת של הקומדיה הקלה והמשעשעת הבאה להשכיח את המרה השחורה ע"י הצגת כל המגוחך שבעולם הנוטה לרדת מעל במת ההיסטוריה.
והנה סיפוּר המעשה: אשה בעלת שאיפות רמות עוזבת עם בנה את בעלה השוער, ואמנים אחרי שלושים שנה נתמנה בנה למיניסטר ההשכלה. אנו עדים לכניסתו הראשונה למשרדו, בלוית אמו. אך מה רבה פליאתה, בהיתקלה במסדרון בבעלה הקודם, הוא שמש המיניסטריון וגם ראש אגודת השמשים.
הבן אינו מוכן ללוותר על הקאריאֶרה המדינית והוא מפציר באביו שישמור על הסוד ומציע לו משרה טובה, אך האב מסביר שאין משרה נאה ומענינת מזו.
לבן אשה עדינה ואהודה על האב משום שהיא אוהבת את בעלה לא בשל מעלתו הרמה. וכשהאב רואה שבלנו באה לביקור אחת השחקניות מהסוג הידוע, הוא מייסר אותו וסוטר בפניו. ציר אופוזיציה הוּא עד ראיה לסטירת הלחי. לבקשת המיניסטר שומר השמש על סוד קרבתם המשפחתית, ועל כן פורצת שערוריה ציבורית ומדינית. אחרי ויכוח סוער בבית הנבחרים פוטר השמש ממשרתו. מובן שהאופוזיציה רואה בו קרבן המשטר והוא נעשה בעל כורחו מהפכן. בשינוי הממשלה מתמנה למיניסטר ההשכלה, כי מי כמוהו נהירים לו כל שבילי המיניסטריון!
השיחה בין המיניסטר ההולך והמיניסטר הבא שופעת בקורת נמרצת על המשטר הפרלמנטרי הרקוב בצרפת. המיניסטר החדש נפרד גם מכלתו ובחום הפרידה הוא מנשק אותה. שוב סיבוכים, כי שוב יש עד־ראיה צר־עין. התפרוץ שערוריה נוספת שתזעזע את עמדתו של המינסטר החדש? אך הנה מודיעים על שינוי ממשלה כללי המנתק את חוטי תקוותה של אם־המיניסטר שכבר רצתה להיבנות מהקאריאֶרה החדשה של בעלה הקודם.
זהו תוכן המחזה. אנשי "הבימה" אומר צ. פרידלנד עשו כמיטב יכולתם לספּק הן את דרישות חסידי הקומדיה המשעשעת בצחוק עליז, הן את דורשי הסטירה המעמיקה
לאה גודלברג - דבר - 1.9.1940
הפעם נהגה "הבימה" באותו בעל־בית חכם, המצטיין באמנוּת של הכנסת אורחים: הכל הותאם להנאתוש לה אורח – היין הולם את תפריט הסעוּדה, הכורסה נוחה לישיבה, השיחה נאה, משעשעת, לא ריקנית, אך בשום פנים אינה מכבידה על מצפונו והלך נפשו של האורח, ואינה פוגעת בהשקפת עולמו.
ואמנם, הקהל ידע להעריך הכנסת אורחים זו, ולבו טוב עליו בשבתו בתיאטרון ובצאתו ממנו. ערב של קורת־רוח אין זה דבר קל בימינו!
המחזה של ביראבו – אין בו תהומות ופסגות. זהו אחד מאותם המחזות הצרפתיים אשר עיקרו – עשייתו ולא נושאהו או כוונתו. כל החן שבו – בבנין העלילה הגראציוזיות, המודגשת ומוכפלת על ידי הברק של הדיאלוג, של השיחה־הנאה. הסאטירה הפוליטית, שהנה, כביכול, הנושא שלו, בעצם איננה אלא תבלין. ואפשר היה ליהנות ממנו באותה המידה עצמה, אילו היתה הפקעת נפתחת באינטריגות של אהבה ולא של מיניסטריונים. אבל העיקר, שהצחוק בו נדיב־לב, פקח, וניצוצות ה"אַספרי" מכסות על הכל. הקהל מרותק אל הבמה מן הפיחה ועד הסיום. ואם גם אינו יוצא מן התיאטרון עשיר בהויה גדולה, יוצא הוא במצב רוח מרומם וקל.
הבמאי, צבי פרידלנד, הצליח בתפיסת הרוח הקלה של המחזה. ההצגה מצטיינת בחוש־מידה, בבנין הגיוני ובחוסר פראֶטאֶנציוזיות (ואולי זה הדבר החשוב שבה). בדרך זו עשויות גם התפאורות של ג'ניה ברגר ומוסיפות לוית־חן ואחדוּת לכל ההצגה. נראה לנו שבעדות פרידלנד הפעם, יש רק כתם אחד היוצא דופן מן השמוּת הכללית – הרי זו תפיסת הדמוּת של השחקנית באֶטי ז'ואנויל (בת־עמי). נראה, שמשׂחקת של הקומאֶדי־פראנסאֶז, ואפילו הווּלגארית ביותר, אינה עלוּלה להופיע בחייה הפרטיים בתלבּשת של כוריסטית מתוך "כרמן". יש דרכים אחרוֹת להדגיש את החמרניוּת שלה ואת ההבדל בינה לבין אנאֶט.
המשחקים היו לעזר רב בהצגה זו, נכון יותר – לנקוּדת הכובד בה. הדמות הניתנת על ידי ברטונוב מלבבת ביותר. הדגשת הראֶפּליקה הקומית עשויה באמנות רבה. ברטונוב יודע לדבּר. וזוהי זכוּתו הגדולה על הבמה שלנו. אולם הדיבוּר הזה אינו בודד בהופעתו: מצטרף הוא יפה אל התנועה והמימיקה. הקומיוּת מתקבלת, כביכול, מאליה במין פשטוּת וטבעיות המססתירה כליל מעיןה רואה את המאמץ שלה משחק. ומכאן הרגשת השלמוּת ואימון גמור לגבי האב־השמש הזה, גם במקומות בהם העלילה מתקרבת לאַבּסורד. יש לו לברטונוב הכשרון לעורר סימפטיה בלב הקהל – הרי זו אחת התכוּנות העיקריות של שחקן טוב.
י. קלצ'קין – המיניסטר, אינו חוסך אמנם, באֶפקטים קלים להגברת המצחיק אשר בדמות, אך אין בכך כלום, האֶפאֶקטים הללו קולעים אל המטרה ולבנו הולך שבי אחר הפרצוף הגאה והעלוב של ה"קאליף לשעה".
ת. רובנס, סילביה, משחקת בחום מזג ומסירוּת לכוונת המחבר. ועל אף הפרזות אחדות, מצליחה היא לתת קאריקטורה פקחית ועליזה של דמות האשה "היודעת את אשר לפניה".
בתפקידה התמים והלאקוני.
נעימה מאד גובינסקיה
וארשאבר מוסר בקוים מעטים את הנדרש ממנו – צרפתי נלהב, אֶכּסצאֶנטרי ולא חכם ביותר.
ד. ורדי לא השתחרר עדיין מן האסכולה המצווה עליו להדגיש יתר על המידה כל תנועה מתנועותיו. אך במקרה זה מסתגלת הדמות אל רע למסיבותיה.
שני תלמידי האולפן הדרמתי של פרידלנד – ל. קרופניק וי. סוקניק, מופיעים לראשונה בתפקידים קטנים, כנציגי הדור החדש של התיאטרון. ואמנם, על תוארה של העתונאית הצעירה יש לחלוק וראוי מתחילה לרסן במקצת את קולה של הסטודאֶנטית.
תרגומו של נ. אלתרמן נעים לאוזן, העברית קלה, טבעית, חיה ואין מימרה שנונה ההולכת לאיבוד בתרגום זה.
ובסך הכל – ערב של קורת־רוח וקלוּת־דעת חביבה. והרי טוב הדבר.
ש. ס - קי 'ידיעות אחרונות'. 30.08.1940
"להקת 'הבימה' שיחקה פארסה זו בדרך שמשחקים קומדיה קלאסית, בצורה קשה קצת. אולם יוגד נא לשבחה : שיחקה יפה. במקום הראשון התבלט ברטונוב בתפקיד של שמש המיניסטר. משחקו המרוכז מצא מאוד חן בעיני הקהל. הוא כאילו נולד לשחק תפקידים קומיים. הייתה מעין תחרות בינו לבים תמרה רובינס, אמו של המיניסטר שגילמה בכושר רב את טיפוס המטרוניתא בחוגים הפוליטיים. השלישי שהצליח בעיצוב דמותו כשני הראשונים הוא קלצ'קין, המיניסטר לחינוך.
דב בר מלכין, 'במה' א' חוברת כו, אוקטובר 1940
קהל הצגת-הבכורה צחק מתוך הנאה ולא מתוך נימוס, הוא צחק לא מפני שהלך לראות קומדיה אלא מפני שברא וראה קומדיה. לשון קלה כל כך ועברית כל כך עד ששכחו ליהנות אותה הנאה מיוחדת המחוייבים בה בשעת שמיעת תרגום עברי - היש הנאה גדול מזו?