אלתרמן החל לכתוב את טוריו האקטואליים בעיתון הערב של 'דבר' שנקרא 'תוספת ערב'. בתאריך 20.7.1934 החל להופיע מדור חדש בשם "סקיצות תל-אביביות" בחתימת אלוף נון, בהוסיפו ו"ו אירונית לגלגנית לראשי תיבות של שמו התכוון אולי המשורר לרמוז לשלושת הנו"נים בשמו הפרטי ושם המשפחה ואולי היה זה על משקל "אלוף שום" ש"בבדיחה העממית" של ביאליק.
כדין שירי עיתון, מכוונות ה"סקיצות" לתכלית מסויימת, לומר משהו שעומד היום בעינו והוא מובן פחות או יותר לרוב הציבור. מוזכרים בשירים אלה נושאים אקטואליים כמו למשל עליה בלתי-ליגאלית,"פרוספריטי" וספסרות, שפיכות דמים בכביש, הריסת בית ישן שנעשה, לכאורה, למיותר מרוב השגשוג המתחולל מסביב ועוד כיוצא באלה "פכים קטנים" של חיים עירוניים, שהולכים ונבלעים באדישות האזרחים, עד שבא השיר וחולץ אותם על ידי כך שהוא מעמידם בהקשר אחר, בלתי-מורגל ובלתי-רגיל.
שירי עיתון צריכים להשפיע, לשם כך הם עשויים, מענם הוא הציבור הרחב, אבל שירי העיתון של אלתרמן, חידושם וייחודן בזאת שהם מדברים אל לב היחיד שבתוך הרבים. שירת ציבור אישית, בעלת סגנון אישי מובהק, פכים קטנים שעניינם בפינות הכרוניקה של העיתון, השיר כאילו מעמידם ברומו של העולם, ועושה אותם למשהו שמעבר להתרחשות הרגעית, המקרית, למשהו לא-עיתונאי.

במשך שלושה וחצי חודשים כתב אלתרמן 26 "סקיצות" ובתאריך 2.11.34 נכתבה האחרונה שעסקה ב"הסכם השלום" ביו תנועת העבודה והתנועה הרוויזיוניסטית בלונדון. החתימה של שני המנהיגים, דוד בן-גוריון וזאב ז'בוטינסקי, גורמת לטלטלה מכיוון ששני הצדדים לא היו מוכנים לה ואלתרמן כותב טור על "השלום", הוכחה נוספת לפריצתו אל מעבר לתחומיה הצרים של העיר. השלום המיועד מטלטל גם אותו:
איך אפשר שלא לרתחַ?
איך אפשר לישון דומם?
השלום הומה במחַ,
השלום מרתיח דם...

מבוסס על הספר "נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה / מנחם דורמן (בעריכת דבורה גילולה) וכן על הספר "הטור השמיני" /מרדכי נאור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.