"הטור השביעי" של נתן אלתרמן, מדור שבועי פובליציסטי-מחורז, היה אחד מאבני היסוד של שנות המאבק להקמת המדינה ובדור הראשון של מדינת ישראל.
הטור הופיע במשך יותר מעשרים וארבע שנים – מ-5 בפברואר 1943, באותו מקום בעיתון יום שישי של "דבר", עיתון הסתדרות העובדים ובימים ההם כלי הביטוי הנפוץ והמשפיע ביותר בארץ: בעמוד 2, בטור השביעי, הקיצוני משמאל, ומכאן שמו. (מאוקטובר 1943 עבר העיתון, מטעמי חיסכון ל-8 טורים, ולאחר מספר שנים אף ל-9 טורים, אולם השם המקורי, "הטור השביעי", נשאר כל השנים).
בסך הכל ראו אור כ-700 טורים, רובם מחורזים ומיעוטם – בעיקר לאחר שנת 1959 – בפרוזה. עם השנים הלכה תדירות הופעת "הטור השביעי" והצטמצמה: אם בשנים הראשונות הופיעו כ-45 עד 50 טורים בשנה, הרי שבתקופה מאוחרת יותר ירד המספר ל-30 ולאחר מכן לטורים ספורים בלבד. ב-1966 לא הופיע טור כלשהו, והטור האחרון ראה אור ב-17 בפברואר 1967.
טוריו של אלתרמן זכו להצלחה רבה ואלפי קוראים המתינו להם מדי יום שישי בבוקר. הם אף היו נושא מרכזי לשיחות סוף השבוע, ואמנים ושחקנים נהגו להקריאם במסיבות ובהופעות. לא מעטים מהשירים הפכו לנכסי צאן ברזל של האתוס הציוני והישראלי, כגון "מגש הכסף" ו"נאום תשובה לרב חובלים איטלקי לאחר ליל הורדה".
"הטור השביעי" היה כבר השלב השלישי בכתיבתו הפובליציסטית-המחורזת של אלתרמן. הוא החל ב"דבר", במדור שנקרא "סקיצות תל-אביביות", ביולי 1934, ולאחר מספר חודשים עבר ל"הארץ", שבה כתב טור מחורז, "רגעים", במועדים לא קבועים, במשך יותר משמונה שנים (נובמבר 1934 – ינואר 1943). בתחילת 1943, כאמור, חזר ל"דבר" והחל לפרסם את "הטור השביעי".
ככל שחלפו השנים הפך טורו של אלתרמן לביטוי ציבורי ולאומי ראשון במעלה. מאוחר יותר הופנתה לעבר המשורר ביקורת שהוא מייצג את השלטון, ובמיוחד את
ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, ואת מפלגת השלטון – מפא"י, והיו אף שתקפוהו וכינוהו "משורר חצר". בדיקת הטורים מעלה, שאלתרמן אכן הפגין, בדרך כלל, עמדות מרכזיות ומוסכמות על הרוב, אך בד-בבד יצא לא אחת נגד השלטון וראשיו בנושאים כגון התנגדות לפירוק הפלמ"ח בעת מלחמת העצמאות, שביתת הימאים, היחס לערביי ישראל, התנגדות לקשרים עם גרמניה וטיפול כושל של הרשויות בתחום העלייה והקליטה.
פרסומם של הטורים בספרים, החל משנת 1948, שנשאו אף הם את השם "הטור השביעי", בליווי שלוש המילים "שירי העת והעיתון", העצים עוד יותר את מעמדו של אלתרמן כ"משורר לאומי" (למגינת לבו הרבה). הוא כלל בהם את השירים שהודפסו ב"דבר" והוסיף להם כ-20 מטורי "רגעים" וטורים בודדים שראו אור במקומות אחרים. אלתרמן עצמו כינס וערך בחייו שלושה כרכים, ושלושה כרכים נוספים הופיעו לאחר מותו. בראשית שנת 2010 החלה הוצאת הקיבוץ המאוחד בהוצאת מהדורה חדשה של "הטור השביעי", לפי סדר הופעתם של הטורים בעיתון, בליווי הארות והערות, בעוד שאלתרמן ערך את שלושת הכרכים הראשונים לפי נושאים ומדורים. את המהדורה הכרונולוגית, שתקיף שישה כרכים, עורכת פרופ' דבורה גילולה.
אלתרמן לא היה המשורר היחיד שכתב טורים מחורזים אקטואליים, אולם נראה שאין דומה לו בארץ ואף בעולם, בהיקף הכתיבה בסוגה זו, ולאורך שנים כה רבות, ובמעמד הבכיר והלאומי שהיא העניקה לו.
הוכן במיוחד עבור האתר של נתן אלתרמן ע"י מרדכי נאור